בואנה וידה

המשורר דוד אבידן כתב פעם: …. השירים כדרכם אינם מגלים אלא את הניתן להאמר במילים…
הצבע והצורה יוצרים מימד אחר, ציורים מציירים בצבע ורואים אותם, מילים מספרות את מה שרואים.
דנה היא אמנית עם חושים וכשרון נפלא לצורה ולצבע, והרגשות מתלווים בעצמם מתוכה של דנה. אולי הצורות והקווים שלה הם עננים מרובעים?…
אולי חיוך ועצב, אולי רצונות ותקוות…..
דנה היא משוררת של צבע עם כתב יד אישי, וחופש…..

כשדנה מתעוררת היא אומרת בוקר טוב לציורים ולפסלים שמקיפים אותה ושהקיפו אותה תמיד בביתם. מזריצקי, שטרייכמן, סטמצקי, בתיה אפולו, ראובן רובין, איקה בראון, אביבה אורי ועוד ועוד ציירים קלאסיים ואבנגרדיים, והמשיכה לחוות אמנות בנדודי משפחתה בעולם, באירופה וארצות הברית, ביקרה במאות מוזיאונים, כנסיות ותערוכות אמנות עתיקה ומודרנית – השכלה אמנותית אדירה……
היא רגישה מאוד ואדם חם. יוצרת אמנות בלי פוליטיקה של אמנות, ואני שמח לכתוב על דנה ועבודתה, שאני אוהב מאוד את שתיהן.
היא מציירת כמו ציפור ששרה בטבע.
בטבע יש חוקיות, יש יום ולילה, יש 4 עונות. אבל האדם יכול לחייך – הטבע לא מחייך.
הייתי קורא לעבודתה בואנה וידה (החיים היפים).

דנה שייכת לדור חדש של יוצרים שעוסקים בציור ובאמנות, ביופי של החיים, בצבע וצורות. כמו שמאטיס צייר בלי קשר לבעיות חברתיות אלא הצבע והיופי.
האמנות לא פותרת בעיות חברתיות בין כך, אבל היא יכולה ללטף את הכאבים.