על יצירתה של דנה בראון

ניתן לומר על יצירתה של דנה בראון שהיא נובעת מפנימיותה הנפשית בלבד. זו יצירה המסתמכת על עולם אישי לחלוטין "המדברת" בשפה פרטית לגמרי.
אין להגדיר אמנות זו כאמנות נאיבית – האמנים הנאיבים נשארים צמודים למעגלי הציור המסורתיים ומשתדלים כמה שיותר להידמות ל"מאייסטרים" השונים של תולדות האמנות. כישלונם להגיע למטרה זו עושה מהם אמנים נאיבים.

לעומתם אמנית כמו דנה בראון יוצרת קודם כל לעצמה כשהיא מתייחסת לתרבות ולסביבה הקרובה שבה היא חיה. לכן עבודותיה הן מחוץ למערכת הכובלת של סגנון ואסכולה כשהיא פוסחת על כל סגנון אפשרי.

התערוכה הנוכחית היא הזמנה למסע בתוך מרחב ציורי פנימי, לתוך חגיגה צבעונית של אדם מתבודד בין חומות עבודותיו ואינו נתון להשפעות העלולות אולי להותיר חותמת פגומה.

הציור של דנה בראון הוא שלמות טוטלית: כל קו נמדד בצורה ובאנרגיה לעומת קווים אחרים והרשת הגרפית בכללותה.

היווצרות היצירה תחילתה במתח הבסיסי הקיים בין לובן המשטח הבתולי של הבד או הנייר לבין מתח ואנרגיה מסתורית שנוצרים בציור המוגמר. בין שני קטבים אלה נעים הקווים והמשטחים הצבעוניים במשחקי שוטטות ורדיפה בהתקדמות ונסיגה, בשאיפה ליתר דיוק כדי להגיע לצורות המוחלטות.

דנה מנסה תוך כדי כך ליצור מערכת של סימנים סימבוליים שפועלת באופן בלעדי במרחב הציור שלה.

לכן היא בוחרת באלמנטים פשוטים ומצומצמים כדי שיוכלו להתחבר ביניהם כמעט ללא סוף, תוך כדי שמירה על החוקיות הפנימית הקיימת בציוריה.